שולחן ערוך הלכות מזוזה

 .

סימן רפה - שכר מצות מזוזה, ובו ב' סעיפים

א מִצְוַת עֲשֵׂה לִכְתֹּב פ' שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד ט) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ (דְּבָרִים יא, יג כא) וּלְקָבְעָם עַל מְזוּזַת הַפֶּתַח, וְצָרִיךְ לִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד; וְכָל הַזָּהִיר בָּהּ, (א) יַאֲרִיכוּ יָמָיו וִימֵי בָּנָיו. וְאִם אֵינוֹ זָהִיר בָּהּ, יִתְקַצְּרוּ. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת תְּפִלִּין וּמְזוּזָה, יִקְנֶה תְּפִלִּין וְלֹא מְזוּזָה (יְרוּשַׁלְמִי סוֹף מְגִלָּה ובא''ח סי' נ''ח סי''ב), דְּמִצְוָה שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף עֲדִיפָא.

 באר היטב  (א) יאריכו. דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו':

ב נְתִינָתָהּ בַּטֶּפַח הַחִיצוֹן. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁאָדָם (ב) יוֹצֵא מִן הַבַּיִת יַנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה (מהרי''ל שָׁם וּמוּכָח בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים דַּף י''א), וְיֹאמַר: ה' יִשְׁמֹר צֵאתִי וְכו' (בַּמִּדְרָשׁ) . וְכֵן כְּשֶׁיִּכָּנֵס אָדָם לְבַיִת, יַנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה.

 באר היטב  (ב) יוצא. וכשיוצא לדרך חוץ לעיר יניח ידיו על המזוזה ויאמר בשמך ט''ל אטל''ה כי טל בגימטריא כוז''ו. כ''כ במהרי''ל:


   

סימן רפו - מקומות החיבים במזוזה, ובו כ''ג סעיפים

א אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת שֶׁחַיָּבִים בִּמְזוּזָה: אֶחָד שַׁעֲרֵי בָּתִּים וְשַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת, (א) מְדִינוֹת וַעֲיָרוֹת, (ב) רֶפֶת בָּקָר וְלוּלִין וְאוֹצְרוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן וּבֵית הָאִשָּׁה וּבֵית הַשֻּׁתָּפִים, כֻּלָּם (ג) חַיָּבִים. הגה: וְדַוְקָא כְּשֶׁבֵּית הַשֻּׁתָּפִים יִשְׂרָאֵלִים, אֲבָל בַּיִת שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים (ד) פָּטוּר מִמְּזוּזָה (מָרְדְּכַי ספ''ק דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים) וְכֵן חֲצֵרוֹת אוֹ עֲיָרוֹת (ה) שֶׁמִּקְצָת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דָּרִים שָׁם, פְּטוּרִין מִמְּזוּזָה (חִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה פ''ק דְּיוֹמָא) .

 באר היטב  (א) מדינות. מוקפות הרים ובקעות בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר. רש''י: (ב) רפת. ואע''ג דהוא במקום הטינופת מ''מ לא נפיש זוהמייהו והדרישה כ' כלל הדברים דהיכא דאיכא משום קדושה כגון בהכ''נ או היכא דאיכא מקום טינופת אז בעינן בית דירה ממש שידור בה תמיד אבל היכא דליכא חד מהנך כגון מתבן כו' אפילו אינם דרים שם ממש כיון דיוצאים ונכנסין בו חשיב בית דירה עכ''ל ולולין הוא חדר בנוי העשוי לאווזין ותרנגולים. ש''ך: (ג) חייבים עיין. בסמ''ע בח''מ סימן תכ''ז ס''ק ב': (ד) פטור. כיון שהמקצת של עובדי כוכבים וגם משום סכנה שלא יאמר העובד כוכבים שהישראל עושה מעשה כשפים. ש''ך: (ה) שמקצת. אפילו רובם ישראלים פטורים משום סכנה ומזה הטעם אין עושין מזוזה בשערי רחובות כגון בק''ק קראקא ובק''ק פראג שקבעו שערים ברחובות היהודים ונסגרים בלילה ולא קבעו בהם לעולם שום מזוזה ועוד מטעם אחר אין עושין שם מזוזה משום דהעובדי כוכבים בודאי יטלוה ויבזוה וא''כ יהיו גורמין בזיון לכתבי הקדש ומכאן למדו לישראל החוכר חכירות מן השר למכור יין שרף או שכר או מי דבש שקורין שענ''ק והעובדי כוכבים ממלאים הבית בכל יום ורגילים ליקח המזוזה ונוהגין בהן מנהג בזיון שאין לעשות מזוזה באותן פתחים אא''כ שהפתח היא במקום שמור מעובדי כוכבים שלא יטלו המזוזה. עכ''ל הש''ך:

ב בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הָעֵצִים וּבֵית הַבָּקָר חַיָּבִים. וְאִם הַנָּשִׁים רוֹחֲצוֹת בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁעוֹמְדוֹת שָׁם עֲרֻמּוֹת, אֵין כְּבוֹד שָׁמַיִם לִהְיוֹת שָׁם מְזוּזָה. הגה: וְדַוְקָא אֵלּוּ, אֲבָל חֶדֶר מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ מָקוֹם שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה יְשֵׁנִים וּמְשַׁמְּשִׁים שָׁם, חַיָּב בִּמְזוּזָה (בִּתְשׁוּבַת מהרי''ל וְכֵן כָּתַב הַבֵּית יוֹסֵף) . וְיֵשׁ מְקִלִּין וְאוֹמְרִים דִּבְכָל מָקוֹם שֶׁנָּשִׁים שׁוֹכְבוֹת פָּטוּר מִמְּזוּזָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סמ''ק וְכָל בּוֹ וּמָרְדְּכַי סוֹף הִלְכוֹת מְזוּזָה) . וְנִרְאֶה לִי דִּבְמָקוֹם שֶׁהַדֶּלֶת מִבִּפְנִים, וּכְשֶׁשּׁוֹכְבִים שָׁם סוֹגְרִים הַדֶּלֶת וְנִמְצָא הַמְּזוּזָה מִבַּחוּץ (ו) חַיָּב לְכֻלֵּי עָלְמָא (ד''ע בד''מ וכ''מ בִּתְשׁוּבַת מהרי''ל סי' צ''ח) .

 באר היטב  (ו) חייב. וכתב בס' מעדני מלך ואלא מיהא איכא לברורי אם אותו החדר יש לפנים ממנו עוד חדר אחר ושם אינו משכב לנשים לתשמיש המטה והוא חדר שחייב במזוזה אלא מפני שהיכר ציר ודלת סובבין אותו וא''כ חלל הפתח מבחוץ לתוך חדר משכב נשים כו' נראה בעיני שיש לקיים מצות מזוזה בחדר שאנו דנין עליו לקבעה אחורי הדלת עכ''ל והב''ח כתב דנתפשט המנהג שאין עושין מזוזה כ''א בפתח הבית הסמוך לר''ה והיינו משום דהנשים רוחצות בבית החורף בחורף ובהחדרים בקיץ ועומדים שם ערומים וכו' ומקרוב נהגו הלומדים לעשות מזוזו' לכל הפתחים שבבית ומיהו צריכין ליזהר שלא יעשו מזוזה במקום שרגילין שם לרחוץ ולכבס טנופת דבגדי קטנים ע''כ ומיהו נראה שיש לתקן מזוזות בכל הפתחים ויכסה המזוזות כדלקמן ס''ה. ש''ך:

ג בֵּית הַכְּנֶסֶת, אִם יֵשׁ בּוֹ דִּירָה לְשׁוּם אָדָם, חַיָּב בִּמְזוּזָה. הגה: וְאִם בֵּית דִּירָה בָּעֲזָרָה שֶׁלִּפְנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, הָעֲזָרָה חַיֶּבֶת וּבֵית הַכְּנֶסֶת פָּטוּר. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם) .

ד בֵּית הַכִּסֵא וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַבֻּרְסְקִי וּבֵית הַטְּבִילָה, פְּטוּרִים, לְפִי שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִים לְדִירַת כָּבוֹד.

ה בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ טִנּוּף, כְּגוֹן שֶׁתִּינוֹקוֹת מְצוּיִים שָׁם, טוֹב (ז) לְכַסוֹת הַמְּזוּזָה; וּבִמְקוֹם טָהֳרָה, טוֹב לִהְיוֹת (ח) נִרְאֵית.

 באר היטב  (ז) לכסות. כתב הט''ז מזה למדתי שאותן האנשים שאין עושין מזוזה מחמת שאומרים שגנבים גונבים אותה משם ונוהגין בזיון שאין זה מציל עליהם שיכולים ליתן המזוזה שם באופן שלא תהיה מגולה כלל מבחוץ אפי' נגד השם של שד''י דזה עכ''פ יותר טוב מלבטל המצוה לגמרי וכתב בב''י בשם סמ''ג ואפילו בפתח הבית במקום שתחלת שליש העליון הוא למעלה מי' טפחים יכול להניחה ואע''פ שהחזירים מצויים שם עכ''ל: (ח) נראית. כ' הט''ז נ''ל דאין לעשות בלי כיסוי כלל דנמשך מזה עבירה שע''י משמוש בכל פעם ימחק שם שד''י כמו שאנו רואין ברוב בתים אלא יכסהו בחתיכ' זכוכית וממילא יהיה השם נראה ובזה בטלה גם טענת המקילים בעשיית מזוזה מחמת שמצוי שם טינופת או הנשים רוחצות שם דבזה הוי כיסוי אע''פ שנראה רק בחדר שאיש ואשתו משמשים שם לא די בכיסוי זכוכית וצריך לכסותה בשעוה עכ''ל:

ו אַכְסַדְרָה, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ ג' כְּתָלִים וְתִקְרָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּצִימִין בְּרוּחַ רְבִיעִית, פְּטוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַפְּצִימִין לְהַעֲמִיד הַתִּקְרָה הֵם עֲשׂוּיִים וְלֹא מִשּׁוּם מְזוּזוֹת (ל' הָרַמְבַּ''ם פ''ו מֵהַס''ת ד''ג) . אֲבָל אִם יֵשׁ לָהּ מְחִצָּה גַּם בָּרוּחַ הָרְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְמוּכָה אוֹ שֶׁעֲשׂוּיָה (ט) חַלּוֹנוֹת חַלּוֹנוֹת, חַיֶּבֶת.

 באר היטב  (ט) חלונות. פירוש מכל הרוחות. נ''י:

ז מִרְפֶּסֶת, שֶׁהִיא דֶּרֶךְ לַעֲלוֹת בָּהּ לָעֲלִיּוֹת, וּבֵית (י) (יא) שַׁעַר וְהַגִּנָּה, פְּטוּרִים. וְאִם בַּיִת פָּתוּחַ לְאֶחָד מֵאֵלּוּ, חַיָּבִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבֵּית שַׁעַר חַיָּב אֲפִלּוּ אֵין בַּיִת פָּתוּחַ לוֹ. (טוּר וְהַפּוֹסְקִים בְּשֵׁם ר''י) .

 באר היטב  (י) שער. הוא בית קטן אצל שער החצר והגנה שהשומר יושב שם פטורים כיון שאינם מיוחדים לדירה: (יא) וי''א. כתב הש''ך וצ''ע דהא הי''א אלו גם במרפסת וגנה מחייבין ועב''ח ופרישה:

ח בֵּית שַׁעַר שֶׁפָּתוּחַ לַבַּיִת וְלֶחָצֵר, חַיָּב (יב) בִּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת, אַחַת בְּמָקוֹם שֶׁפָּתוּחַ לַבַּיִת וְאַחַת בְּמָקוֹם שֶׁפָּתוּחַ לֶחָצֵר.

 באר היטב  (יב) בשתי. כתוב בטור מלבד הפתח שנכנסין לשם מן רשות הרבים דפשיטא שצריך מזוזה:

ט בֵּית שַׁעַר הָעוֹמֵד בֵּין הַגִּנָּה לַבַּיִת, חַיָּב בִּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת, אַחַת בַּמָּקוֹם שֶׁפָּתוּחַ לַבַּיִת וְאַחַת בַּמָּקוֹם שֶׁפָּתוּחַ לַגִּנָּה.

י בֵּית הַמִּדְרָשׁ פָּטוּר מֵהַמְּזוּזָה. וְאִם יֵשׁ בּוֹ פֶּתַח שֶׁרָגִיל לָצֵאת בּוֹ לְבֵיתוֹ, חַיָּב בִּמְזוּזָה בְּאוֹתוֹ פֶּתַח. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבֵּית הַמִּדְרָשׁ חַיָּב בִּמְזוּזָה, וְנָכוֹן (יג) לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם, אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ עָלֶיהָ.

 באר היטב  (יג) לחוש. בטור כ' וכן עשה הר''מ מרוטנבורג מזוזה לבה''מ ואמר כשהיה ישן בו שינת צהרים היה רוח רעה מבעתו קודם שתיקן בו מזוזה והב''ח כתב דנכון הוא כשיקבע מזוזה בפתח הבית ויברך עליה שיהא דעתו ג''כ על קביעת המזוזה שבבה''מ ויקבע אותם זה אחר זה תחלה בפתח הבית ואח''כ בפתח בה''מ וברכה זו חוזרת על שניהם:

יא סֻכַּת הֶחָג, בֶּחָג, וְהַבַּיִת שֶׁבַּסְפִינָה וְהַחֲנוּיוֹת שֶׁבַּשְּׁוָקִים, (יד) פְּטוּרִים.

 באר היטב  (יד) פטורים. מפני שהם דירת עראי וכ' הט''ז ונ''ל אפי' אם יושבים בהם בכל יום פטורים דכיון דאינם שם בלילה מקרי עראי כמ''ש בח''מ סימן ק''מ ס''ח לענין חזקה אבל חנות שהוא בביתו פתוח לרשות הרבים פשיטא שצריך מזוזה לפתחיו עכ''ל:

יב שְׁתֵּי סֻכּוֹת שֶׁל יוֹצְרִים, זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ, (טו) הַפְּנִימִית חַיֶּבֶת וְהַחִיצוֹנָה פְּטוּרָה.

 באר היטב  (טו) הפנימית. ששם הוא דר ומצניע קדרותיו הלכך חייבת ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור ואינו דר שם לכך פטור ול''ד לבית שער דלעיל דקביע תשמישו משא''כ הכא. ש''ך:

יג בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ ד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת, פָּטוּר. וְאִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְרַבֵּעַ ד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת בְּשָׁוֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאָרְכּוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ אוֹ שֶׁהוּא עָגֹל אוֹ בַּעַל ה' זָוִיּוֹת, (טז) חַיָּב (רַמְבַּ''ם שָׁם ד''ב) .

 באר היטב  (טז) חייב. כתב הש''ך מאחר דיש פלוגתא בזה נראה דיש לקבעה בלא ברכה או שיברך מתחל' על אחרת ויהא דעתו גם על זו:

יד בַּיִת שֶׁאֵין לוֹ תִּקְרָה, פָּטוּר. הָיָה מִקְּצָתוֹ מְקֹרֶה וּמִקְּצָתוֹ אֵינוֹ מְקֹרֶה, אִם הָיָה הַקֵּרוּי כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, חַיָּב בִּמְזוּזָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּמְקֹרֶה ד' (יז) עַל ד'.

 באר היטב  (יז) על. או כדי לרבע ד' על ד' להרמב''ם:

טו הַבַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ דְּלָתוֹת, חַיָּב בִּמְזוּזָה. וְיֵשׁ מִי (יח) שֶׁפּוֹטֵר.

 באר היטב  (יח) שפוטר. ואם קבעה קודם תליית הדלת לא יצא חובתו כשנותן הדלת אח''כ דהוי תעשה ולא מן העשוי כ''כ הלבוש ולצאת ידי שניהם יתלה בה הדלת מיד ויקבענה ואם א''א לתלותה מיד יקבענה בלא ברכה או יברך תחלה על אחרת ויהא דעתו גם על זו וכשיתלה בה הדלת יטלנה ויחזור ויעשה כך ובזה יוצא ידי כולם עכ''ל הש''ך:

טז הַרְבֵּה חֲדָרִים, זֶה לְפָנִים מִזֶּה, כֻּלָּם חַיָּבִים בִּמְזוּזָה.

יז אִם יֵשׁ בְּבַיִת הַרְבֵּה פְּתָחִים פְּתוּחִים לֶחָצֵר אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּם לִכְנִיסַת וִיצִיאַת בְּנֵי הַבַּיִת, כֻּלָּם חַיָּבִים, אֲפִלּוּ נִתְמַעֲטוּ הַדִּיּוּרִים שֶׁאֵין רְגִילִין עַתָּה לָצֵאת וְלָבוֹא אֶלָּא בְּאֶחָד מֵהֶם.

יח בַּיִת שֶּׁיֵּשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵינוֹ רָגִיל לָצֵאת וְלָבוֹא אֶלָּא בְּאֶחָד מֵהֶם, חַיָּב לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה בְּכָל פֶּתַח וּפֶתַח. הגה: הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ לִכְנִיסָה וִיצִיאָה (מַשְׁמָעוּת הַטּוּר) . מַרְתֵּף שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח מִן הָרְחוֹב, שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ יַיִן בְּחָבִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, וְיֵשׁ לוֹ פֶּתַח קָטָן מִן הַבַּיִת שֶׁנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים בּוֹ תָּמִיד, אִם הַפֶּתַח הַקָּטָן (יט) רָאוּי לִמְזוּזָה, הִיא חַיֶּבֶת וְהַגְּדוֹלָה פְּטוּרָה, וְאִם אֵין הַקָּטָן רָאוּי לִמְזוּזָה, הַגְּדוֹלָה חַיֶּבֶת וְהַקָּטָן פָּטוּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבָה אַשְׁכְּנַזִּית וְהִיא בת' מהרי''ל סי' צ''ט) .

 באר היטב  (יט) ראוי. שיש בו גבוה עשרה ורחב ארבעה כדלקמן סימן רפ''ז:

יט אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה, וְעוֹלִים לָהּ בַּסֻלָּם וְעוֹשִׂים סְבִיב הַסֻלָּם הֶקֵּף מְחִצּוֹת פְּעָמִים לְמַטָּה בְּרַגְלֵי הַסֻלָּם וּפְעָמִים לְמַעְלָה בְּרֹאשׁוֹ, וְיֵשׁ בּוֹ צוּרַת פֶּתַח בַּמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ, חַיָּב, וְאִם עָשׂוּ לְמַעְלָה וְגַם לְמַטָּה, חַיָּב בִּשְׁתַּיִם.

כ פֶּתַח (כ) שֶׁאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, אִם יֵשׁ לוֹ פְּצִים טֶפַח, חַיָּב בִּמְזוּזָה.

 באר היטב  (כ) שאחורי. פירש רש''י כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע לשני פתחים מחותכים א' לצפון וא' למערב וקבעו המזוזה בפצים בחלל הפתח הצפוני וכשהדלת פתוח הוי אחורי הדלת אם יש בעובי הפצים עובי הבדלת טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי הואיל ואין המזוזה בחללה ואם לאו א''צ מזוזה אחרת שהרי היא כמונחת בחללה עצמו ע''כ ויראה מכאן אותן פתחים שהם חלוקים ועמוד באמצע די להם במזוזה א' אפי' אם יש בעובי העמוד טפח דלא מחייב בשתים אלא כשא' בצפון וא' במערב אבל כששני הפתחים ברוח א' אפילו אם יש בעובי הפצים טפח חשוב הכל כפתח א' עכ''ל ומפרש הט''ז דברי רש''י דר''ל דשני הפתחים הם בפצים עצמו מחותכים בו דהיינו שבמקצוע מערבית צפונית עומד פץ א' עב ורחב ונחתך בו חתך גדול כדי שיעור פתח מצד צפון לתוך חלל הבית ושם נכנסין ויוצאין מצפון לבית ומבית לצפון ועוד נחתך שם שיעור פתח מצד מערב לחלל הבית ושם הוי כניסה ויציאה מבית למערב וממערב לבית ועשה המזוזה בחלל הפתח המערבי דהיינו באותו צד שהוא ימין הנכנס ממערב לבית וא''כ המזוזה של פתח המערבי פשיטא שהיא כדין אלא דפתח הצפוני יש חילוק אם יש באותו חלק פצים המבדיל בין מערב לצפון שיעור טפח צריך מזוזה אחרת לצפוני אבל אם אין שם הבדל טפח חשבינן אותו הבדל כמאן דליתי' ומתכשר גם הצפוני כאילו גם הוא בחלל המערבי וימין א' לשניהם סגי ומה שנקט רש''י לשון דרומי ומערבי הוא נמי בדרך זה אלא שבזה צ''ל שהמזוזה בפתח הדרומי בחלק ימין הנכנס ופתח מערבי מתכשר באותה מזוזה ג''כ אם אין טפח בהבדל שהרי היא ימין לשניהם עכ''ל:

כא פֶּתַח אֶחָד, וְחִלְּקוֹ בְּעַמּוּד בֵּינְתַיִם, כָּל שֶׁיֵּשׁ הֶכֵּר צִיר בָּזֶה וּבָזֶה לְצַד הָעַמּוּד, הֲרֵי הֵם כִּשְׁנֵי פְּתָחִים וְצָרִיךְ מְזוּזָה לְכָל פֶּתַח. אֲבָל כָּל שֶׁאֵין צִירִים לְצַד הָעַמּוּד, אֵין הָעַמּוּד (כא) מְחַלְּקוֹ לִשְׁנַיִם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְנוֹי בְּעָלְמָא.

 באר היטב  (כא) מחלקו. מבואר בטור דהיינו אם הוא בדרך שאין נבדלין זה מזה אלא אם זה נפתח גם השני נפתח משא''כ אם יש שער א' גדול וסמוך לו שער קטן כדרך העשירים שאינם רוצים שהשער הגדול יהיה פתוח אלא משתמשים תמיד בקטן רק לפרקים בגדול בזה צריך ב' מזוזות עכ''ל הט''ז:

כב הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהַדָּר בְּפֻנְדָּק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, פָּטוּר מִמְּזוּזָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְהַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חַיָּב בִּמְזוּזָה מִיָּד, מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהוּא הַדִּין לְשׁוֹאֵל בַּיִת דִּינוֹ כְּשׂוֹכֵר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר''ר מָנוֹחַ וכ''מ בְּשַׁ''ס) .

כג הַשּׂוֹכֵר בַּיִת מֵאֵינוֹ יְהוּדִי, (כב) חַיָּב בִּמְזוּזָה.

 באר היטב  (כב) חייב. לאחר ל' יום בח''ל ובא''י מיד וקמ''ל דלא אמרינן כיון שהבית של עובדי כוכבים תפטור לגמרי ממזוזה מיהו כל זה היכא דליכא משום סכנה בבית של עובדי כוכבים דאל''ה פטור ממזוזה כדלעיל ס''א עכ''ל הש''ך:


   

סימן רפז - איזה פתח חיב במזוזה, ובו ב' סעיפים

א אֵין הַפֶּתַח חַיָּב בִּמְזוּזָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי (א) מְזוּזוֹת וּמַשְׁקוֹף.

 באר היטב  (א) מזוזות. בטור כתב פתח שאין לו אלא מזוזה אחת פירש''י כגון שמצד אחד עובר בית אם המזוזה ואם מצד ואם הפתח הכותל להלאה פתח מצד ימין כזה שמאל כזה ממלא כל מהפתח כזה חייב פטור הרוח חייב אע''פ שאין פצים בצד א' מ''מ כותלי הבית שמן הצדדים חשיבי כמזוזות ע''כ וכתב הש''ך דאף מצד (שמאל דפטור) [ימין] נ''ל דיקבענה בלא ברכה:

ב בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוּזָה מִכָּאן וּמִכָּאן, וְכִפָּה כְּמִין קֶשֶׁת עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקוֹף, אִם יֵשׁ (ב) בְּגֹבַהּ הַמְּזוּזוֹת י' טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר, חַיָּב. וְאִם אֵין בּוֹ י' טְפָחִים, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ מַשְׁקוֹף. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן פֶּתַח שֶׁאֵין לוֹ גֹּבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, דְּפָטוּר מִמְּזוּזָה (כ''מ בַּטּוּר וּפוֹסְקִים עַיִּןִ בֵּית יוֹסֵף) הַמִּנְהָג נִתְפַּשֵּׁט בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ דְּרֹב עוֹלָם סוֹמְכִין עַל מְזוּזָה אַחַת שֶׁעוֹשִׂין עַל פֶּתַח בָּתֵּיהֶם, וְאֵינוֹ נָכוֹן, וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, לָכֵן כָּל (ג) יְרֵא שָׁמַיִם יְתַקֵּן בֵּיתוֹ כְּדִינוֹ בְּכָל הַפְּתָחִים הַחַיָּבִים, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר (מהרי''ל בִּתְשׁוּבָה וּבְהל' מְזוּזָה) .

 באר היטב  (ב) בגובה. פירוש שבעינן שיהא גבוה מן הארץ עשרה בשוה בלי עיקום דמן התחלת העיקום אינו נחשב בכלל העשרה טפחים וזה דעת הרמב''ם אבל לרש''י אף העיקום הוא מצרף לגובה עשרה טפחים כל שיש בחללו ארבעה טפחים ואפי' אם מתחיל מן הארץ להתעקם אבל אחר שאין שם חלל ארבעה מיקרי עיקום ולא מצטרף לשיעור גובה י' טפחים מן הארץ וצ''ע למעשה היאך נעביד באם יש גובה י' טפחים בשוה בלי עיקום ואח''כ יש עיקום אבל יש בחללו ד' שיעור גדול עד למעלה אם נעשה המזוזה במקום שכלה מקום השוה והיינו כהרמב''ם יש לחוש דילמא קי''ל כרש''י דאף העיקום שלמעלה בשיעור הגובה יחשב כיון שיש שם ד' בחללו ממילא נעשה המזוזה למטה משליש העליון וזה פסול אפילו דיעבד כמ''ש בסי' רפ''ט ואם נעשה אותה למעלה במקום הרחב בשליש העליון שהוא עקום דילמא קי''ל כהרמב''ם דשם לא מצטרף לגובה והוה כעושה מזוזה למעלה במשקוף ונראה דיש לעשותה בשליש העליון דהיינו למעלה משני שלישים שלמטה דבזה כשר גם להרמב''ם דאע''פ שאין העיקום מצטרף לענין גובה עשרה מלמטה במזוזות מ''מ כיון דכשר למטה בגובה עשרה קודם העיקום והוי עליה חיוב אז גם חלל העליון שייך לחיוב שלמטה והכל בכלל שעריך עד המשקוף וכו' ועכ''פ לא יניחה למעלה מכתפיו כמ''ש בב''י בסי' רפ''ט עכ''ל הט''ז: (ג) ירא שמים. כ' הט''ז שכל מי שנגע יראת אלהים בלבו ורוצה לישב בטח ממורא רוחות רעות ח''ו יעשה מזוזות לכל פתחיו בכ''מ שהוא בית דירה ולא אכפת לן אם יש שם טינופת כמ''ש הטור וב''י וטעמם דהמזוזה גבוה עשרה וגם טוב לתקן בכיסוי זכוכית ובחדר שאיש ואשה משמשים יכסה אותה בשעוה כמ''ש בסימן רפ''ו ס''ק ח' ע''ש:


   

סימן רפח - במה והיאך נכתבת, ובו ט''ו סעיפים

א כֵּיצַד כּוֹתְבִין אֶת הַמְּזוּזָה, כּוֹתְבִין שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד ט) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ (דְּבָרִים יא, יג כא) עַל דַּף אֶחָד בִּירִיעָה אַחַת, וְעוֹשֶׂה לָהּ רֶוַח מִלְּמַטָּה וְרֶוַח מִלְּמַעְלָה כְּמוֹ חֲצִי צִפֹּרֶן, וּבִתְחִלָּתָהּ יְשַׁיֵּר כְּדֵי לָגֹל אוֹתָהּ אַחַר שֶׁתִּכָּרֵךְ. וּבְסוֹפָהּ אֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ (א) כְּלָל (טוּר) .

 באר היטב  (א) כלל. רק מעט כדי שיהיו האותיות שבסוף השטות מוקפות גויל. ש''ך:

ב צָרִיךְ לְכָתְבָהּ בְּדַף אֶחָד. וְאִם כְּתָבָהּ בִּשְׁנַיִם אוֹ בְּג' דַּפִּין, כְּשֵׁרָה.

ג כְּתָבָהּ שֶׁלֹּא עַל הַסֵדֶר, אֲפִלּוּ שָׁכַח מִלִּכְתֹּב אוֹת אַחַת, פְּסוּלָה וְאֵין לָהּ (ב) תַּקָּנָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הִקְדִּים פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה.

 באר היטב  (ב) תקנה. לפי שאין תולין בה כמו שתולין בס''ת משום דבעינן שתהא נכתבת כסדרן ולפ''ז יכול לגרוד ממטה למעלה עד מקום החסרון ויכתוב שם החסרון ואח''כ יכתוב מה שגרד על מקום הגרד דבכה''ג הוי כסדרן ועיין בא''ח סימן ל''ב סכ''ג וכ''ד עכ''ל הש''ך וכ' הט''ז דיש לתמוה על המחבר שכ' ואצ''ל בהקדים פרשה ואיפכא מסתברא דיותר יש לפסול בכותב שלא כסדר בפרשה עצמה מבהקדים פרשה לפרשה וכן מצינו בא''ח סימן ס''ד קראה למפרע בד''א בסדר הפסוקים אבל הקדים פרשה וכו' ע''ש:

ד כְּתָבָהּ בִּשְׁנֵי (ג) עוֹרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁתְּפָרָן, פְּסוּלָה.

 באר היטב  (ג) עורות. כלומר בשני קלפין מחולקין:

ה צְרִיכָה עִבּוּד לִשְׁמָהּ, (ד) לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאִם יַמְתִּין לְעוֹר מְעֻבָּד לִשְׁמָהּ יִתְבַּטֵּל מֵהַמִּצְוָה, יִכְתְּבֶנָּה עַל עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד, הַנִּמְצָא, (ה) וִיקַיֵּם הַמִּצְוָה מִיָּד בְּעוֹד שֶׁמְּבַקֵּשׁ עוֹר מְעֻבָּד לִשְׁמָהּ.

 באר היטב  (ד) לכתחלה. ודעת רוב הפוסקים נראה דאפי' דיעבד פסולה בעור שאינו מעובד לשמה. כ''כ הט''ז וש''ך: (ה) ויקיים. כתב הש''ך דיקבענה בלא ברכה דכדאי הם הרמב''ם וסייעתו לסמוך עליהם בשעת הדחק דלא כמ''ש הב''ח דלא יקבענה כלל אלא יקבענה שם וישתדל להמציא אחרת כשירה עכ''ל:

ו כְּתָבָהּ עַל הַקְּלָף אוֹ עַל הַגְּוִיל, כְּשֵׁרָה. לֹא אָמְרוּ: דּוּכְסוּסְטוֹס, אֶלָּא לְמִצְוָה. וּקְלָפִים שֶׁלָּנוּ כְּשֵׁרִים לַכֹּל (מָרְדְּכַי הֲלָכוֹת קְטַנּוֹת) .

ז דִּינָהּ (ו) לְעִנְיַן הַדְּיוֹ וְהַכְּתִיבָה וְהַתַּגִּין שֶׁל שַׁעְטְנֵ''ז גֵּ''ץ, כְּמוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה.

 באר היטב  (ו) לענין. כ' הש''ך ושאר דיני כתיבתה בחסרות ויתרות הוא כמו שכותבין אותן הפרשיות בתפילין ונתבאר בא''ח סימן ל''ב וכ' הטור שנכתבה שלא מן הכתב והרב לא כתבו שסמך אמ''ש בא''ח גבי תפילין וה''ה למזוזה עכ''ל והט''ז כ' דמ''מ יש לכתוב מתוך הכתב דהיינו מתוך ספר מוגה דשמא ישכח החסרות ויתרות ומש''ה לא זכרו בש''ע:

ח צְרִיכָה שִׂרְטוּט. וְאִם כְּתָבָהּ בְּלֹא שִׂרְטוּט, פְּסוּלָה.

ט כּוֹתֵב כָּל שִׁיטוֹתֶיהָ שָׁווֹת, שֶׁלֹּא תְּהֵא אַחַת אֲרֻכָּה מֵחֲבֶרְתָּהּ. וְאִם הֶאֱרִיךְ בְּשִׁיטָה אַחַת יוֹתֵר מִבְּאוֹתָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, וּבְאוֹתָהּ שֶׁתַּחְתֶּיהָ קִצֵּר יוֹתֵר מִבְּאוֹתָה שֶׁלְּפָנֶיהָ וְלִפְנֵי פָּנֶיהָ, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּקֻבָּה אוֹ כְּזָנָב אוֹ כְּעִגּוּל.

י עַל הָאָרֶץ (דְּבָרִים יא, כא) יִכְתֹּב (ז) בְּרֹאשׁ הַשִּׁיטָה אַחֲרוֹנָה, וְלֹא יִכְתֹּב בָּהּ יוֹתֵר.

 באר היטב  (ז) בראש. הטעם דשטה שלפניה מסיימת השמים ורחוקה מהתחלת שטה האחרונה דכתיב שם על הארץ והוא רמז כי היכי דמרחקי שמים מארץ כן ירבו ימיכם. ט''ז:

יא נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹתָהּ כ''ב שִׁיטִין.

יב צָרִיךְ לְכָתְבָהּ בְּיָמִין, כְּמוֹ בִּתְפִלִּין.

יג רֶוַח שֶׁבֵּין פָּרָשַׁת שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד ט) לְפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ (דְּבָרִים יא, יג כא) מִצְוָה לַעֲשׂוֹת פָּרָשָׁה (ח) סְתוּמָה. וְאִם עֲשָׂאָהּ פְּתוּחָה, כְּשֵׁרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ בַּתּוֹרָה.

 באר היטב  (ח) סתומה. כ' הש''ך ומ''מ אינו יכול לעשות סתומה שכשרה אליבא דכ''ע דהיינו שיהיה חלק באמצע כמ''ש בסי' ער''ה ס''ב שהרי צריך להתחיל שטה שביעית והיה אם שמוע וגו' אלא יעשה סתומה הכשרה לדעת הרמב''ם כמ''ש הרב שם ועיין במשובת מהרש''ל סי' ל''ז עד כאן לשונו:

יד כּוֹרְכָהּ מִסוֹפָהּ לְרֹאשָׁהּ, מֵאֶחָד (דְּבָרִים ו, ד) כְּלַפֵּי שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד) .

טו אָסוּר לְהוֹסִיף בָּהּ מְאוּמָה, אֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ כּוֹתְבִין: שַׁדַּי, כְּנֶגֶד תֵּבַת וְהָיָה (דְּבָרִים יא, יג) שֶׁבִּפְנִים. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים נֶגֶד הָרֶוַח שֶׁבֵּין הַפָּרָשִׁיּוֹת (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וּמָרְדְּכַי ה''ק וְרַמְבַּ''ם והגה''מ בְּשֵׁם סה''ת), וְכֵן נוֹהֲגִין, וּמַנִּיחִים נֶקֶב בַּקָּנֶה נֶגֶד שֵׁם שַׁדַּי, שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה מִבַּחוּץ (שָׁם בְּמָרְדְּכַי והגמי''י) . עוֹד נוֹהֲגִין לִכְתֹּב מִבַּחוּץ: כוז''ו במוכס''ז כוז''ו נֶגֶד ה' אֱלֹהֵינוּ ה' (דְּבָרִים ו, ד) (טוּר) וְיַהֲפֹךְ אֵלֶּה הָאוֹתִיּוֹת מִכְּתִיבַת הַמְּזוּזָה, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ כָּל אוֹת נֶגֶד הָאוֹת שֶׁמִּתְחַלֵּף בּוֹ בְּאַלְפָ''א בֵּיתָ''א (הגהמי''י), אֲבָל בִּפְנִים אֵין לְהוֹסִיף שׁוּם דָּבָר עַל ב' פָּרָשִׁיּוֹת (טוּר וְרַמְבַּ''ם) .

   

סימן רפט - מקום קביעותה וכיצד נקבעת וברכתה, ובו ו' סעיפים

א בָּא לְקָבְעָהּ, יַנִּיחֶנָּה בִּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה אוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר, וְיִקְבָּעֶנָּה בִּמְקוֹמָהּ וִיבָרֵךְ: אקב''ו לִקְבֹּעַ מְזוּזָה. וְלֹא יְבָרֵךְ בִּשְׁעַת כְּתִיבָתָהּ. וְהַקּוֹבֵעַ ב' אוֹ ג' מְזוּזוֹת, מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחַת לְכֻלָּן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א) .

ב אֵיזֶהוּ מְקוֹם קְבִיעָתָהּ, בְּתוֹךְ חָלָל שֶׁל פֶּתַח, בַּטֶּפַח הַסָמוּךְ לַחוּץ, וְאִם (א) שִׁנָּה, אֵינוֹ מְעַכֵּב, וּבִלְבַד שֶׁיַּנִּיחֶנָּה בַּמְּזוּזָה עַצְמָהּ (טוּר), בִּתְחִלַּת שְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן גֹּבַהּ הַשַּׁעַר. וְאִם קָבַע לְמַעְלָה מִזֶּה, כְּשֵׁרָה, וְהוּא שֶׁיַּרְחִיקֶנָּה מֵהַמַּשְׁקוֹף (ב) טֶפַח. וְצָרִיךְ לְקָבְעָהּ עַל יְמִין הַנִּכְנָס. וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם הוּא (ג) אִטֵּר יָד אוֹ לֹא (מָרְדְּכַי ה''ק) . וְאִם קְבָעָהּ מִשְּׂמֹאל, פְּסוּלָה.

 באר היטב  (א) שינה. כתב הש''ך דדעת הרב משמע שאפי' הניחה אחורי הדלת כשרה בדיעבד אבל דעת הרמב''ם נראה דפסולה וכ''כ הלבוש הלכך יש לחזור ולתקנה כהוגן ובספר מעדני מלך כתב דהנהו בתים הפתוחים לרחוב העובדי כוכבים ומניחים מפני כן המזוזות אחורי הדלת דיש להם על מה שיסמוכו על דברי הטור והרב עכ''ל: (ב) טפח. וכתב ב''י אבל בדיעבד כשר בלא הרחקה מלמעלה ואם הפתח גבוה הרבה אין לעשות המזוזה גבוה מכתיפיו דאז אינה נראה לעיניו בכניסה ויציאה עכ''ל: (ג) אטר. כתב הש''ך ונראה דה''ה אם אחד לבדו דר בבית והוא אטר או שכל בני הבית אטרים אפ''ה יעשנה בימין כל אדם דל''ד לתפילין שהם מצות שבגופו לכך אזלינן בתר ימין דידיה משא''כ מזוזה שהיא חובת הבית הלכך אזלינן בתר ימין של כל אדם וכ''נ לדעת הרב שלעולם מניחה בימין וכן נוהגין עכ''ל:

ג מִי שֶׁחוֹלֵק בֵּיתוֹ לִשְׁנַיִם, וּבְכָל חֵלֶק פֶּתַח פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבַמְּחִצָּה הַחוֹלֶקֶת יֵשׁ פֶּתַח מִזֶּה לָזֶה, בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה הַחוֹר שֶׁבַּסַף (ד) שֶׁצִּיר הַדֶּלֶת סוֹבֵב בּוֹ וּמַעֲמִיד שָׁם הַדְּלָתוֹת, הוּא הַבַּיִת, וּבְדֶרֶךְ יָמִין שֶׁנִּכְנָסִים לוֹ, קוֹבְעִים אוֹתָהּ.

 באר היטב  (ד) שציר. כתב הט''ז דבזה יש ספק איזה מהם ימין לביאה או ליציאה ע''כ אזלינן בתר היכר ציר ומזה יש ללמוד במזוזה שעושה בפתח הפתוח מבית לחצר אם יש לילך אחר ימין של הנכנס לבית או אחר ימין הנכנס מחצר לבית והדין הוא כך אם החצר הוא סתום מכל צדדיו בלי פתח רק מבית לתוכו אז הוי החצר כמו חדר ולא אכפת לן בהיכר ציר הדלח ואזלינן בתר ימין הנכנס מבית לחצר ושם עושה המזוזה אבל אם יש פתח מהחצר למבוי אחר או לרה''ר מלבד פתח הבית לתוכה אז אזלינן בתר היכר ציר דבאיזה צד דיש היכר ציר הפתח נחשב כמו בית ואזלינן בתר ימין הנכנס לתוכו ומבואר עוד בתשו' מהרי''ל באם יש בית החורף וחדר גדול וכל א' יש לו פתח לחצר ובאותו החדר יש בו חדר קטן ויש לו ב' פתחים א' לבית החורף וא' לחדר הגדול אזלינן בפתחי חדר הקטן בתר היכר ציר דידהו דאם היכר ציר דפתח שפתוח לבית החורף הוא בבית החורף והיכר ציר דפתח הפתוח לחדר גדול הוא בחדר גדול חייב לעשות ב' המזוזות של פתחי חדר קטן האחד לימין הנכנס בבית החורף והב' לימין הנכנס מחדר קטן לגדול ואם היכר ציר דידהו בתוך חדר קטן עושה שניהם לימין הנכנס לחדר קטן הן מבית החורף הן מחדר גדול ואילו לא היה פתח מחדר גדול לחצר לא אזלינן בחדר קטן בתר היכר ציר היכן הוא אלא החדר קטן היה נחשב בכלל החדר גדול ועושה מזוזה בימין הנכנס מבית החורף לחדר קטן ובימין הנכנס מחדר קטן לגדול עכ''ל וכ' הלבוש ופתח שנכנסים בו מן הבית לבית החורף שלנו עושין המזוזה בימין הכניסה שנכנסין מן הבית לבית החורף דעיקר תשמיש שלנו הוא בבית החורף ולא משגחינן כלל בהיכר ציר דבין היא מבחוץ או מבפנים עושין המזוזה תמיד בימין הכניסה ע''כ ופשוט הוא. ש''ך:

ד כֵּיצַד קוֹבְעָהּ, יְמַסְמְרֶנָּה (ה) בְּמַסְמְרִים בִּמְזוּזַת הַפֶּתַח, אוֹ יַחְפֹּר בָּהּ חֲפִירָה וְיִקְבְּעֶנָּה בָּהּ. וְלֹא יַעֲמִיק לַחְפֹּר טֶפַח בָּעֹמֶק, שֶׁאִם עָשָׂה כֵן פְּסוּלָה.

 באר היטב  (ה) במסמרים. ואם נתנה שם לפי שעה א''צ לקבוע במסמרים כ''כ הב''ח מהירושלמי:

ה קְבָעָהּ בִּמְזוּזַת הַפֶּתַח, בְּעוֹדָהּ תְּלוּשָׁה, וְאַחַר כָּךְ חִבְּרָהּ לַפֶּתַח (ו) פְּסוּלָה.

 באר היטב  (ו) פסולה. דהוי תעשה ולא מן העשוי:

ו צְרִיכָה לִהְיוֹת זְקוּפָה, אָרְכָּהּ לְאֹרֶךְ מְזוּזַת הַפֶּתַח, וִיכַוֵּן שֶׁיְּהֵא שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד) דְּהַיְנוּ סוֹף הַגְּלִילָה, לְצַד חוּץ. הגה: וְכֵן (ז) נָהֲגוּ. (בֵּית יוֹסֵף) אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפְּסוּלָה בִּזְקוּפָה, אֶלָּא צְרִיכָה לִהְיוֹת שְׁכוּבָה, אָרְכָּהּ לְרֹחַב מְזוּזַת הַפֶּתַח (טוּר וְהַפּוֹסְקִים בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם) . וְהַמְּדַקְדְּקִין, יוֹצְאִין יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וּמַנִּיחִים אוֹתָהּ בְּשִׁפּוּעַ וּבַאֲלַכְסוֹן (טוּר וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי ומהרי''ל ות''ה סי' נ''ב), וְכֵן רָאוּי לִנְהֹג, וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וִיכַוֵּן שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ הַמְּזוּזָה, דְּהַיְנוּ שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד) לְצַד פְּנִים, וְשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה לְצַד חוּץ.

 באר היטב  (ז) נהגו. כלומר כן נהגו בשאר מדינות ובמלכותו של המחבר כדאי' בב''י אבל י''א וכו' וכן נוהגין במדינות אלו עכ''ל הש''ך:


   

סימן רצ - שלא לכתב אותה על גליון ספר תורה, ובו סעיף אחד

א סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין (א) שֶׁבָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין מֵהֶם מְזוּזָה. וְאֵין כּוֹתְבִין אוֹתָהּ עַל גִּלְיוֹנֵי סֵפֶר תּוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה. הגה: אֲבָל מֻתָּר לְתַקֵּן הַסֵּפֶר תּוֹרָה עַצְמָהּ עִם גִּלְיוֹנוֹתֶיהָ, אִם אִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנָהּ בְּעִנְיָן אַחֵר וְהָיָה צָרִיךְ לְגָנְזָהּ בְּלָאו הָכֵי (מהר''מ פַּאדוֹאָה סִימָן פ''ד) . אֲבָל אִם אֶפְשָׁר לְתַקְּנָהּ בְּעִנְיָן אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַסֵּפֶר תּוֹרָה מִגְּוִילִין וְרוֹצֶה לְדַבֵּק עָלֶיהָ קְלָפִים, לֹא יַחְתֹּךְ הַגִּלְיוֹנוֹת לְתַקְּנָהּ, דְּאֵין אִסּוּר לְתַקְּנָהּ מִבַּחוּץ בִּקְלָף אַף עַל פִּי שֶׁהַסֵּפֶר תּוֹרָה מִגְּוִילִין (ג''ז שָׁם) .

 באר היטב  (א) שבלו. כגון שנכתב פ' שמע בס''ת בסוף הדף לא יוסיף לכתוב למטה בגליון פ' והיה אם שמוע דאע''ג דהשתא נכתבו כסדרן וכהלכתן מ''מ אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ש''ך:


   

סימן רצא - מזוזה מתי נבדקת ומי חיב בה, ובו ג' סעיפים

א מְזוּזַת יָחִיד נִבְדֶּקֶת פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים. וְשֶׁל רַבִּים, פַּעֲמַיִם בְּיוֹבֵל.

ב הַשּׂוֹכֵר בַּיִת מֵחֲבֵרוֹ, הַשּׂוֹכֵר חַיָּב לִקְבֹּעַ בָּהּ מְזוּזָה וּלְתַקֵּן מְקוֹם קְבִיעוּתָהּ. וַאֲפִלּוּ שָׂכַר הַבַּיִת בְּחֶזְקָת שֶׁיֵּשׁ לָהּ מְזוּזָה, לֹא הָוֵי מִקָּח טָעוּת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַב רַבֵּנוּ הַמָּנוֹחַ) . וּכְשֶׁיֵּצֵא, לֹא יִטְּלֶנָּה בְּיָדוֹ. וְאִם הִקְפִּיד עַל מְעוֹתֶיהָ, הַשֵּׁנִי צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַב מָנוֹחַ) . וְאִם שָׂכַר הַבַּיִת מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אוֹ שֶׁשְּׂכָרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, נוֹטְלָהּ וְיוֹצֵא. הגה: וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁבִּקֵּשׁ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ מְזוּזָה, וְרוֹצֶה לְקָבְעָהּ בְּפִתְחוֹ, אָסוּר לִתְּנָהּ לוֹ (כָּךְ הֵשִׁיב מהרי''ל) . וְנִרְאֶה לִי דְּמִכָּל מָקוֹם בְּמָקוֹם דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ מִשּׁוּם אֵיבָה, וְשֶׁיֵּרַע מִשּׁוּם זֶה לְיִשְׂרָאֵל, שָׁרֵי כַּךְ נִרְאֶה לִי.

ג הַכֹּל (א) חַיָּבִים בִּמְזוּזָה, אֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים, וּמְחַנְּכִים אֶת הַקְּטַנִּים לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה לְפִתְחֵיהֶם.

 באר היטב  (א) חייבים. דהוה ליה מצות עשה שאין הזמן גרמא ועוד דכתיב למען ירבו ימיכם והנהו נמי בעי חיי: