קלף הקודש 
             ספרי תורה תפילין מזוזות מגילות
          שירות עד הבית טלפון לייעוץ ומכירה 054-5782804
                          Email: kolmus2100@gmail.com

 
הלכות ספר תורה,הלכות תפילין,הלכות מזוזה,הלכות מגילה
חיפוש :

שולחן ערוך הלכות כתיבת ספר תורה

 

 סימן ער - שכר מצות כתיבת ספר תורה:

(א) מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה. ואפילו הניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו. ואינו רשאי למכרו, אפילו יש לו הרבה ספרי תורה. (ואפילו אין לו מה יאכל רק ע"י הדחק (הגהות מיימוני פ"ו) ואפילו למכור ישן כדי לקנות חדש, אסור. אבל ללמוד תורה או לישא אשה, מותר למכור אם אין לו דבר אחר למכור: הגה - וה"ה לצורך פדיון שבויים, מותר למכרו (גם זה שם ותוס' פ"ק דב"ב ואגודה שם). ועיין באלו הדינים בא"ח סימן קנ"ג. שכר לו סופר לכתוב לו ספר תורה, או שקנאו והוא היה מוטעה והגיהו, הרי זה כאלו כתבו (ב"י בשם נ"י). אבל לקחו כך ולא הגיה בו דבר, הוי כחוטף מצוה מן השוק (טור בשם ריב"ל פרק הקומץ). ואינו יוצא בזה:

(ב) האידנא, מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן, ולא ימכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה:

 

 סימן רעא - העור שנכתבה עליו ושרטוטה, ודין הדיו:

(א) אין כותבין ס"ת על עור בהמה, חיה ועוף הטמאים; ולא על, עור דג, אפילו טהור. אבל כותבין על עור בהמה, חיה ועוף הטהורים, ואפילו עור נבילות וטריפות שלהן. וצריך שיהו העורות מעובדין על על ידי ישראל לשם ספר תורה, שיאמר בתחילת העיבוד כשמשים אותם לתוך הסיד: עורות אלו אני מעבד לשם ספר תורה: הגה - ואם מעבדן עובד כוכבים, יסייע הישראל מעט (טור בשם ר"ב), בתחלה כשנתנו לסיד, ויאמר שהוא עושה לשם קדושת ספר תורה (ב"י), ויסמן אותן עורות שלא יחליפן העובד כוכבים, ולא חיישינן אח"כ שמא החליפן העובד כוכבים וזייף סימניו אחריו (הגהות מיימוני פ"א מהס"ת). ועיין באורח חיים סימן ל"ב:

(ב) צריך שיהו מעובדים בעפצא או בסיד וכיוצא בו, מדברים שמכווצים העור ומחזיקין אותו (רמב"ם ספ"א מהל' ס"ת ד"ו):

(ג) כותבין ספר תורה על הגויל, והוא העור שלא נחלק, וכותבין בו במקום שער. ואם כתב ס"ת על הקלף, כשר, והוא שיהיה כתוב בצד הפנימי שכלפי הבשר: הגה - וקלפים שלנו הם יותר מובחרים מגויל, וכותבין עליהם לכתחלה לצד בשר. ואין כותבין עכשיו על הגויל (ר"י מינץ סי' ט"ו). ואם שינה וכתב על קלפים שלנו במקום שער, פסול (א"ז הלכות תפילין). מיהו יש מקילין בזה (טור וע"פ עב"י):

(ד) כתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף, פסול. אבל אם עשה חציו גויל וחציו צבאים, אע"פ שאינה מצוה מן המובחר, כשר. (ועיין לקמן סימן ר"ץ):

(ה) ספר תורה צריך שרטוט. ואם כתבו בלא שרטוט, פסול. ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו, שצובע:

 

(ו) ספר תורה צריך שיכתבנו בדיו העשוי מעשן השמנים שרוי במי עפצים. (ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ) (כן משמע בזוהר פ' תרומה דף ע"ב ע"א). ואם כתבו במי עפצא וקנקנתום, כשר. אבל לא בשאר מיני צבעונים, כגון האדום והירוק וכיוצא בהם, שאם כתב אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב, פסול: הגה - וכן אסור לכתוב שום שם מספר עשרים וארבע ספרים, שלא בדיו (ר' ירוחם בשם אבן ירחי). ויש אומרים דלא בעינן דיו רק בס"ת (במרדכי ה"ק):

(ז) ספר תורה צריך לכתבו בימין. (י"א שיש לכתוב בקולמוס של קנה (ולא בנוצה) (מרדכי פ"ק דגיטין):

 

 סימן ערב - דין רוחב הדפין:

(א) אין עושין ספר תורה לא ארכו יתר על היקפו, ולא היקפו יתר על ארכו. (פירוש, יכוון שיהא חוט המקיף יריעות כל הספר לאחר שיתפור ויגלול, ארוך כשיעור ארכו) (טור). וכמה הוא ארכו, בגויל, ששה טפחים שהם כ"ד אצבעות ברוחב אגודל של יד. ובקלף, או פחות או יותר, והוא שיהא ארכו כהיקפו. וכן אם עשה בגויל (פחות) מששה טפחים, ומיעט הכתב, או יתר על ששה והרחיב בכתב, עד שיהיה ארכו כהיקפו, הרי זה כמצוה. (והעמוד שבתוך הספר, י"א דמצרף להיקף) (טור בשם הרא"ש):

(ב) אורך כל שיטה שלשים אותיות, כדי לכתוב למשפחותיכם ג' פעמים. ולא תהיה קצרה מזה, כדי שלא יהא הדף נראה כאגרת. ולא ארוכה יותר על זה, כדי שלא יהיו עיניו משוטטות בכתב (ל' רמב"ם פ"ז מהלכות ס"ת ד"ד):

(ג) אין עושין יריעה פחות מג' דפין, ולא יותר על ח'. נזדמנה לו יריעה בת ט' דפין, לא יחלקנה בענין שיהיו ג' דפין באחת וששה בשניה, אלא שיהיו ד' באחת וחמשה בשניה. במה דברים אמורים, בכל היריעות שבספר, חוץ מבאחרונה. אבל בסוף הספר, אפילו פסוק אחד עושין אותו דף לבדו ותופרים אותו עם שאר יריעות:

(ד) כשיגמור את התורה, צריך שיגמור באמצע שיטה שבסוף הדף. ואם נשאר מן הדף שיטין הרבה, מקצר ועולה (ועושה אותיות ארוכות ממטה למעלה, כדי שתחזיק תיבה אחת ד' וה' שיטין (טור). ומתחיל מתחלת השיטה שבסוף הדף, ולא יגמור את השיטה, ומתכוין עד שיהיה לעיני כל ישראל (דברים לד, יב) באמצע שיטה שבסוף הדף:

 

 סימן רעג - שיעור הגליון, וריוח בין שיטה לשיטה ובין דף לדף:

(א) שיעור הגליון למטה, ד' אצבעות בגודל. ולמעלה, ג'. ובין כל דף ודף, שנים. לפיכך צריך להניח בתחילת כל יריעה וסופה כרוחב אצבע, וכדי תפירה, ונמצא כשתופר היריעות ביחד יהיה בין כל דף ודף בכל הספר רוחב שתי אצבעות. ובין שיטה לשיטה, כמלא רוחב שיטה. ובין כל חומש וחומש, ד' שיטין פנויות בלא כתב, ויתחיל החומש מתחילת שיטה חמישית. ויניח בתחלתו ובסופו כדי לגלול על העמוד, ועוד שתי אצבעות שישארו בין העמוד והדף:

(ב) לא ימעט הכתב מפני ריוח שלמטה ולמעלה, ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה:

(ג) נזדמנה לו תיבה בת ה' אותיות, לא יכתוב שתים בתוך הדף וג' חוץ לדף, אלא כותב ג' בתוך הדף ושתים חוץ לדף. ואם אין מקום כדי לכתוב ג' בתוך הדף, יניח המקום חלק ולא ימשוך האותיות לעשותן גדולות מחבירתן כדי למלאות עד סוף הדף (הגהמי"י בשם הרמ"ך). ותיבה בת ג' אותיות, יכול לכתוב ממנה שתים חוץ לדף, אע"פ שמיעוטה בפנים. אבל אם אין בה אלא שתי אותיות, לא יכתבנה חוץ לדף: הגה - ואפילו אם ב' אותיות הם מתיבה גדולה ונראים כמו תיבה בפני עצמה, לא יכתבם על הגליון (ב"י בשם מרדכי שכ"כ בשם סמ"ק):

(ד) נזדמנה לו תיבה בת עשר אותיות, או פחות או יותר, ולא נשאר מהשיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף, אם יכול לכתוב חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף, כותב. ואם לאו, מניח המקום פנוי ומתחיל מתחלת השיטה:

(ה) כל אלו הדברים אינם אלא למצוה מן המובחר, ואם שינה כשר:

(ו) שכח לכתוב את השם כולו, תולה אותו בין השיטות. אבל מקצת השם בשיטה ומקצתו תלוי, פסול. ובשאר תיבות, אם שכח, כותב מקצת התיבה בשיטה ומקצתה למעלה: הגה - יש סופרים מדקדקים לכתוב (אותיות) בי"ה שמ"ו בראש העמודים, וכן קצת מדקדקים לכתוב בראש כל עמוד ו' וקורין אותו ווי העמודים, ואין לדקדק בכל זה, ואפילו המדקדק יזהר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה (הגהות מיימוני פ"ז), כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמכו (ב"י):

 

 סימן רעד - שצריך לכתוב אותה לשמה, ודין תקון האותיות וזיונן:

(א) צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב: ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה. ומספיק לכל הספר:

(ב) צריך שיהיה לפניו ספר אחר, שיעתיק ממנו, שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. וצריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה:

(ג) יכתוב כתיבה נאה ומיושרת, תמה. ואם כתב אלף למד ביחד, כזה א, אינו כשר:

 (ד) צריך שכל אות תהא מוקפת גויל מארבע רוחותיה, שלא תדבק אות בחבירתה, אלא יהא ביניהם כחוט השערה. ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו, כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים. ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה, ולא יקרבם ביותר שלא יהיה שתי תיבות נראות כאחת. ואם שינה, שהרחיק בין האותיות עד שהתיבה נראית כשתים, או שקירב שתי תיבות עד שנראות כאחת, פסול:

(ה) צריך שלא תפסל צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת, בין בעיקר הכתיבה, בין בקרע, בין בנקב שניקב בה, בין בטשטוש. (ויכול ליטול דיו מן אות הכתוב כשצריך לדיו (הגהות מיימוני פ"ב) או שרוצה לגלול הספר) (הרא"ש כלל ג'):

(ו) צריך ליזהר בתיקון האותיות ובזיונן, כמו שנתבאר באורך בהלכות תפילין סימן ל"ב וסימן ל"ו:

(ז) ספר המנוקד, פסול. ואפילו הסירו ממנו הניקוד. וכן ספר שיש בו פיסוק פסוקים, פסול: הגה - ודוקא שעשה הפסק בדיו. אבל אם הניח אויר בין הפסוקים, כל שאין בו שיעור פרשה, כשרה (תשובת ריב"ש). וספר תורה שעירב בו האותיות, כמו בגט, אינה פסולה. אבל לכתחלה אין לעשות כן (שם סימן קמ"ו):

 

 סימן ערה - צורת פרשה פתוחה וסתומה וצורת השירה:

(א) פרשה פתוחה שעשאה סתומה, או סתומה שעשאה פתוחה, יגנז: הגה - וי"א דמותר לתקנו, כמו בשאר טעיות (הרא"ש והרשב"א וריב"ש). וכן נהגו הסופרים לתקנו, אם אפשר לו למחוק שלא יפגע בשם, כי אין לו לחתוך השם ולעשות נקבים ביריעה (הרא"ש כלל ג'):

(ב) בצורת פתוחה וצורת סתומה יש מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש, וירא שמים יצא את כולם ויעשה בענין שבפרשה פתוחה יסיים פרשה שלפניה באמצע שיטה, וישתייר בסופה חלק כדי תשע אותיות, ויתחיל לכתוב בראש שיטה שתחתיה. ובפרשה סתומה, תמיד יסיים פרשה שלפניה בתחלת שיטה ויניח חלק כדי תשע אותיות, ויתחיל לכתוב בסוף אותה שיטה עצמה, ולא ישנה לעשות צורה אחרת לא לפתוחה ולא לסתומה, ובהכי הוי כשר בין להרמב"ם בין להרא"ש: הגה - ואם לא יוכל לכוין בכך, לא יסור מדברי הרמב"ם בזה, כי עליו סמכו האחרונים וכתבו שדבריו הם עיקר (מ"כ בשם חכם א'). ומ"מ אם נמצא ספר תורה שאינה כתובה לפי דבריו, אין לפוסלה, כי יש גדולים שיש להם סברות אחרות בזה (ר"י מינץ סימן ח'):

(ג) כתב השירה כשאר הכתב, או שכתב שאר הכתב כשירה, פסול. ודוקא שכתב השירה כשאר הכתב בלא פיזור, אבל אם שינה בפיזור ממה שנהגו, לא פסל, ובלבד שיהא אריח על גבי לבינה:

(ד) שירת הים כותבים אותה בשלשים שיטות. שטה ראשונה, כדרכה, ושאר שיטות, אחת מניחין באמצע ריוח אחד, ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצע, עד שתמצא השיטה חלוקה לשלש, ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח:

(ה) צורת שירת האזינו, כל שיטה יש באמצע ריוח אחד, ונמצאת כל שיטה חלוקה לשתים, וכותבים אותה בשבעים שיטות:

 

(ו) כתב המלא חסר, או החסר מלא, או שכתב מלה שהיא קרי וכתיב בקריאתה, כגון שכתב: ישכבנה, במקום ישגלנה (דברים כח, ל). או ובטחורים, במקום ובעפולים (דברים כח, כז). וכיוצא בהן, פסול: הגה - ויש עוד דברים שנהגו בהן הסופרים כמו שהעתיקו איש מפי איש, כמו באותיות גדולות וקטנות והנקודות והמשוכות. ועוד נהגו במנין השיטין לעשותם לא פחות ממ"ח, וי"א מ"ב, ולא יותר מס'. ועוד נהגו בראשי השיטין למעלה משירת הים ה' שיטין, וזה התחלתן: הבאים (שמות יד, כח), ביבשה (שמות יד, כט), ה' (שמות יד, ל), מת (שמות יד, ל). במצרים (שמות יד, לא) וכן למטה מהשירה ה' שיטין, והתחלתן: ותקח (שמות טו, כ), (אחריה) (שמות טו, כ), סוס (שמות טו, כא), ויצאו (שמות טו, כב), ויבאו (שמות טו, כג). ולמעלה משירת האזינו ששה שיטין, והתחלתן: ואעידה (דברים לא, כח), אחרי (דברים לא, כט), הדרך (דברים לא, כט), באחרית (דברים לא, כט), להכעיסו (דברים לא כט), קהל (דברים לא, ל) ולמטה ה' שיטין, והתחלתן: ויבא (דברים לב, מד), וידבר (דברים לב, מה), אשר (דברים לב, מו), הזאת (דברים לב, מז), (אשר) (דברים לב, מז). וכל אלו הדברים למצוה, ואם שינה לא פסל (הכל מלשון הטור):

 

 סימן רעו - דין תליית הדילוג, ודין הטועה בכתיבת השם:

(א) טעה ודילג תיבה או יותר, יכול לתלותה בין השיטין אבל לא בריוח שבין דף לדף:

(ב) אע"פ שאומר בתחלת הספר שכותבו לשם קדושת ספר תורה, בכל פעם שכותב שם מהשמות שאינם נמחקים צריך לומר שכותב לשם קדושת השם. ואם לא עשה כן, פסול (כן נראה מרא"ש וכ"כ סמ"ג וסה"ת): הגה - כתב שם אלהים אחרים לשם קדושה, אינו פסול, דהוי כמקדיש בעלי מומין למזבח, דאינן קדושים (ב"י בשם רשב"ץ):

(ג) כשכותב השם, אפילו מלך ישראל שואל בשלומו, לא ישיבנו. ואם היה כותב שני שמות זה אחר זה, מותר להפסיק ביניהם, וכשיחזור לכתוב שם שני צריך לחזור לומר שהוא כותבו לשם קדושת השם:

(ד) כשטובל הקולמוס לכתוב השם, לא יתחיל מיד השם לכתוב, שמא יהיה עליו רבוי דיו ולא יצא הכתב מיושר, אלא יכוין להניח אות אחת מלכתוב קודם השם, ובאותו האות יתחיל לכתוב (ואם לא עשה כן, יחפש אחר אות שצריכה דיו, וימלאנה, וכותב את השם) (ב"י בשם מ"כ):

(ה) כתב האזכרות בדיו וזרק עליהם זהב, פסול:

(ו) שכח לכתוב השם כולו, תולה אותו בין השיטות. אבל מקצת השם בשיטה ומקצתו תלוי, פסול:

(ז) מותר לכתוב השם על מקום המחק ועל מקום הגרד. (ואין חילוק בזה בין ס"ת לשאר ספרים) (כ"כ בס"ה):

(ח) צריך שיהיו כל אותיות השם בתוך הדף, ולא יצא מהם כלל חוץ לדף:

(ט) אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים, ולא מאותיות הנטפלות מאחריהם כנון ך' של אלהיך וכ"ם של אלהיכם. ואלו השבעה שמות: שם ההויה; ושם אדנות; ואל, אלוה, אלהים; שדי; צבאות. ויש גורסין ג"כ אהי"ה אשר אהי"ה (טור):

 

(י) כתב אל מאלהים, יה מהשם, או שכתב שם יה, אינו נמחק. אבל שד משדי וצב מצבאות, נמחקים: הגה - וכן אד מאדני או אה מאהיה (ירושלמי פ"ק דמגילה). ויש מחמירין בזה (תוס' פ' שבועות העדות בשם ר"ח). והשם שכותבין בסדורין ב' יודין ואחד על גביהן, מותר למחקו אם הוא לצורך (פסקי מהרא"י סי' קמ"ח):

(יא) נדבקה אות לחבירתה באותיות השם, יש לו לגרדו: הגה - דיו שנשפכה על השם, מותר למחקו כדי לתקנו דאין זה דרך מחיקה, רק דרך תיקון (ב"י בשם מסכת סופרים ובהגהת מיימוני פ"ו) ה' של שם שכרעה נוגעת בגגה, אם נוגע ממש עד שנראית כח"ת, מותר למחוק או לגרד הרגל ולתקנה. אבל אם נוגעת רק מעט, יש לספק בדבר אם מותר (ב"י בשם ר"י אסכנדרני):

(יב) הכותב יהודה ולא נתן בו דלת, יתלה הדל"ת למעלה. היה לו לכתוב השם, וכתב יהודה, עושה ה' מהדל"ת ומוחק ה' אחרונה:

(יג) כלי שהיה כתוב עליו שם, קוצץ מקום השם, וגונזו: הגה - ואסור לכתוב שם לכתחלה שלא בספר, דיוכל לבא לידי בזיון, ולכן נזהרין שלא לכתוב שם באיגרת. ויש נזהרין אפילו במלת שלום, שלא לגמור כתיבתו (מהרי"ל בשם התשב"ץ):

 

 סימן רעז - שלא להפוך היריעה על פניה:

(א)   כתב היריעה ובא להניחה כדי שתתייבש, לא יהפוך הכתב למטה. אע"פ שמכוין כדי שלא יעלה אבק על הכתב, מכל מקום דרך בזיון הוא, אלא יהיה פני הכתב למעלה, ויפרוש עליו בגד:

 

 סימן רעח - דין תפירת ספר תורה:

(א) אין תופרין ספר תורה אלא בגידי בהמה או חיה הטהורים. ולא יתפור כל היריעה מראשה לסופה, אלא יניח בראשה מעט ובסופ' מעט שלא יהיה תפור, וכל השאר יהיה תפור מראש ועד סוף. ויתפור מבחוץ (תרומת הדשן סי' נ'):

(ב) ישים בספר תורה שני עמודים, אחד בראשו ואחד בסופו, ומה ששיר גליון בראשו ובסופו יכרוך על העמודים ויתפרנו בגידים, וישאר בין העמוד לדף שתי אצבעות. (ובשעת הדחק, שאי אפשר לתפרה בגידין, אם נתפרה במשי סביב העמודים, קורין בה. מיהו אם אפשר לתקנה בגידין, אע"פ שכבר נתפרה במשי, אין קורין בה עד שיתקננה) (ת"ה סי' נ"א):

(ג) אם נקרע רוב תפירה שבין יריעה ליריעה ועדיין מחוברות בחמש או שש תפירות של קיימא, כשר (שם סימן נ'):

(ד) אם יריעה אחת אינה תפורה עמו, אפילו היא מונחת עמו, אין קורין:

 

 סימן רעט - דיני הגהת ספר תורה ושלא ישהנו מוטעה:

(א) ספר תורה שאינו מוגה, אסור להשהותו יותר משלשים יום, אלא יתקן או יגנוז. (והוא הדין לשאר ספרים (רש"י וב"י בשם הגהות מימוני ורבינו ירוחם נתיב נ'). ואין להגיה שום ספר על פי הסברא, כי אם בראיה ברורה שיש בו טעות) (הרב ר' דוד כהן בית ט"ו וחרם קדמונים):

(ב) קראו בספר תורה בצבור ונמצא בו טעות, מוציאין ספר תורה אחרת ומתחיל ממקום שנמצא הטעות, ומשלימין שבעה על אותם שקראו במוטעה. ואם נמצא הטעות באמצע קריאת התורה, גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואינו מברך לפניה, כי ברכה שבירך לפניה בספר תורה הפסול, וכן קריאה שקראו בו, עלתה להם בדיעבד: הגה - ואין חילוק בזה בין שנמצא הטעות בספר תורה ראשונה בין שנמצא הטעות בשנייה שקורין בה חובת היום למפטיר (ועיין בא"ח סימן קמ"ג):

(ג) ס"ת שנמצאו בו שלש טעיות, אסור לקרות בו עד שיגיהנו, כי הוא מוחזק במוטעה:

(ד) ספר תורה שיש בו ג' טעיות בכל דף ודף, יתקן. ואם היו ד', יגנז. ואם היה רוב הספר מוגה והשאר יש בו ד' טעיות בכל דף, ונשאר אפילו דף אחד מאותו השאר המשובש בלא ד' טעיות, הרי זה יתקן. במה דברים אמורים, שכתב המלא חסר, לפי שהוא גנאי לתלות כל כך ביני שיטי. אבל אם כתב החסר מלא, אפי' יש בכל דף ודף כמה טעיות, יתקן, לפי שאין הגרידה גנאי כמו התלייה: הגה - וכשגורד, ירחיב האות שלפניו ושלאחריו קצת, שלא יהא מקום הגרד הפסק בתיבה (ב"י ומרדכי ה"ק):

(ה) אם דילג שני שיטין או ג', לא ימחוק שלשה שיטין לכתוב במקומם ארבעה או ה' להכניס מה שדילג, מפני שממעט הכתב ומחזי כמנומר (פי' כעור נמר שיש בו גוונין הרבה). וטוב לסלק היריעה. (ומ"מ הסופרים נהגו לתקן, וכמו שנתבאר לעיל ריש סי' רע"ה):

 

 סימן רפ - נקרעה היריעה לאחר תפירתה:

(א) ספר תורה שנקרעה בו יריעה בתוך שני שיטות, יתפור. בתוך ג', לא יתפור. במה דברים אמורים, בישן שאין עיפוצו ניכר. ואם ניכר הגויל שהוא עפוץ, תופר אפי' קרע הבא בתוך ג'. (אבל לא יותר) (ריב"ש). וכן בין דף לדף ובין תיבה לתיבה, יתפור. וכל הקריעות אין תופרין אותם אלא בגידים שתופרין בהם היריעות זו לזו: הגה - וי"א שנוהגין לתפרם במשי (ת"ה סי' נ"א והרא"ש כלל ג' וסה"ת). וכן נוהגין האידנא, אבל העיקר לתפרם בגידין, אם אפשר (ש"ס ופוסקים וריב"ש). וי"א דמותר לדבק עליו קלף מבחוץ, כל זמן שמותר לתפרם, ולדבק הקריעה ע"י כך (שם סי' ל"א). וכן אם נחסר דבר, כותבין על הקלף הדבוק (מהרי"ק שורש קכ"ב), וכן נהגו (ועיין לקמן סימן ר"ץ). ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה או תחלק: הגה - ואם נחלק שום אות על ידי הקריעה, פסולה, ולא מהני מה שמדבקו מאחוריו (שם). וכן יזהר שלא יתחב המחט תוך הכתב, אלא חוץ לכתב:

(ב) ס"ת שבלו ממנו יריעות ובא להחליפם, אפילו לא בלו ממנו אלא אחת או שתים, צריך להחליף שלש, לפי שאי אפשר שיהיו אותם שמחליף דומות לגמרי לאחרות ולכך צריך שיהיו לפחות שלשה דומות:

 

 סימן רפא - מי כשר לכתיבת ס"ת, ואם אמר הסופר שלא כתב האזכרות לשמן:

(א) ס"ת שכתבו אפיקורוס, ישרף. כתבו עובד כוכבים, יגנז. נמצא ביד אפיקורוס, ואינו יודע מי כתבו, יגנז. נמצא ביד עובד כוכבים, ואינו יודע מי כתבו, יש מי שמכשיר ויש אומרים יגנז. וחייבין הצבור לקנותו ממנו בכדי דמיו או יותר מעט ולגנזו, כדי שלא יזלזל בו. ואם רצה להעלות בדמיו יותר מכדי דמיו הרבה, מניחין אותו בידו. ואם הוחזקו שבזזו עובדי כוכבים ספרי ישראל, תולים שאותם ספרים שלהם היו וקורין בהם:

(ב) גר שחזר לסורו מחמת יראה, כשר לכתוב ספר תורה:

(ג) ס"ת שכתבו מסור, עבד, אשה, קטן, כותי, ישראל מומר, פסולין:

(ד) ס"ת שכתבו ממזר, יש פוסלין. (וה"ה גר תושב) (מרדכי סה"ק):

(ה) ס"ת שאמר הסופר לאחר שיצא מידו: לא כתבתי האזכרות לשמן, אינו נאמן לפסלו. אבל נאמן הוא להפסיד כל שכרו. ולמה אינו נאמן לפסלו, שמא לא נתכוין אלא להפסיד על הלוקח או על זה ששכרו, ודומה שאינו מפסיד באמירה זו אלא שכר האזכרות. לפיכך אם אמר: ספר תורה זה עורות שלו אינם מעובדים לשמן, מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסלו, שהכל יודעים שאם אין העורות מעובדין לשמן אין לו שכר כלל: הגה - מיהו כשכר חומש בעלמא חייב לשלם לו, דהא מכל מקום לא גרע מחומש (מרדכי פ' הניזקין):

 

 סימן רפב - לנהוג כבוד בספר תורה, ודין תשמישיה:

(א) חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת. ומצוה לייחד לו מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו ביותר. ולא ירוק כנגד ספר תורה. ולא יגלה ערותו כנגדו. ולא יפשוט רגלו כנגדו. ולא יניחנו על ראשו כמשוי. ולא יחזור אחוריו, אלא אם כן גבוה ממנו עשרה טפחים, אלא ישב לפניו בכובד ראש וביראה ופחד, שהוא העד הנאמן על כל באי עולם, שנאמר: והיה שם בך לעד (דברים לא, כו), ויכבדנו כפי כחו:

(ב) הרואה ס"ת כשהוא מהלך, חייב לעמוד לפניו, ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שמוליכו ויגיענו למקומו, או עד שיתכסה מעיניהם: הגה - אבל לפני חומשים שלנו אין צריכים לעמוד (ב"י בשם הרמב"ם). ויש מחמירים (רשב"א סי' קמ"ד). השומע קול הנושא ספר תורה אף על פי שאינו רואה אותו, חייב לעמוד (ב"י בשם הרב רבינו מנוח):

(ג) היה הולך ממקום למקום וס"ת עמו, לא יניחנו בשק ויניחנו על גבי חמור וירכב עליו, אלא מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על החמור. ואם היה מפחד מפני הגנבים, מותר:

(ד) לא יאחוז אדם ס"ת ויכנס בו לבית הכסא או לבית המרחץ או לבית הקברות, אע"פ שכרוך במטפחת ונתון בתיק שלו, ולא יקרא בו עד שירחיק ד' אמות מהמת או מבית הקברות או מבית הכסא. ולא יאחוז ספר תורה בלא מטפחות:

(ה) אין זורקין כתבי הקדש, ואפילו הלכות ואגדות. (ואסור להפוך אותו על פניהם, וכשמצאו כך צריך להפכן (מהרי"ל):

(ו) הקמיעין, אם היו מכוסים עור מותר ליכנס בהם לבית הכסא, ואם לאו, אסור:

(ז) אסור לישב על המטה שספר תורה עליה: הגה - וכל שכן שאסור להניחה ע"ג קרקע. והוא הדין שאר ספרים (ב"י בשם הר"ר מנוח ובשם א"ח וכל בו). ואפילו על המדרגות שעושין לפני ארון הקודש, אסור להניח ספרים (הגמ"י) ולא יניח אדם ס"ת על ברכיו וב' אצילי ידיו עליו (מהרי"ל). ונ"ל דהוא הדין שאר ספרים:

(ח) בית שיש בו ס"ת לא ישמש בו מטתו עד שיוציאנו. ואם אין לו מקום להוציאו, יעשה לפניו מחיצה גבוה עשרה טפחים. אבל ע"י הנחת כלי בתוך כלי שאינו מיוחד אינו מותר אלא בתפילין ושאר כתבי הקדש וחומשים, אבל לא בס"ת, והרמב"ם מתיר אף בס"ת. ואם פירש טליתו על הארגז שמונח בו, חשוב ככלי בתוך כלי:

(ט) כל הטמאים, אפילו נדות, מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו. והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות:

(י) ספר תורה שבלה או נפסל, נותנין אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל ת"ח, וזו היא גניזתו:

(יא) מטפחות ספרים שבלו, עושין אותם תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן:

(יב) תיק שהוכן לס"ת והונח בו, וכן המטפחות והארון והמגדל שמניחים ס"ת בו, אע"פ שאין מניחים בו ס"ת כשהוא לבדו אלא כשהוא בתיק, וכן הכסא שהוכן להניח ס"ת עליו, והונח, כולם תשמישי קדושה הם ואסורים, ולאחר שיבלו או ישברו, נגנזים:

(יג) תיבה שנשברה, מותר לעשות ממנה אחרת קטנה. אבל אסור לעשות ממנה כסא לספר תורה. וכסא שנשבר, מותר לעשות ממנו כסא קטן, ואסור לעשות ממנו שרפרף (פי' ספסל קטן) לכסא:

 

(יד) הבימות שעומד עליהם האוחז הספר, אין בהם קדושת ס"ת אבל יש בהם משום קדושת בית הכנסת:

(טו) כל מה שעושה לספר תורה, אם עשאו על תנאי להשתמש בו שאר תשמיש אם רצה, מועיל בו התנאי:

(טז) תפוחי כסף וזהב שעושים לספר תורה לנוי, תשמישי קדושה הם ואסור להוציאם לחולין, אם לא לקנות בהם ס"ת או חומש:

(יז) כל מה שאסור לשנותו לקדושה קלה, אם מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, מותר:

(יח) יחיד שמוכר ספר תורה שלו ותשמישו, יש מי שמתיר להשתמש בדמיו, ויש מי שאוסר. (ואם היו בה טעיות לכ"ע שרי (ריב"ש סי' רפ"ו). ועיין בא"ח סימן קנ"ג):

(יט) מותר להניח ספר תורה על ס"ת, ומניחים חומשים ע"ג נביאים וכתובים, אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים, ולא חומשים על גבי ס"ת: הגה - אבל כתובים על גבי נביאים (או איפכא, שרי) (ב"י בשם הר"ן בשם תוספות פ"ק דב"ב) וכל זה מיירי בב' כריכות, שכל א' כרוך בפני עצמו, אבל בכרך א' הכל שרי (מרדכי פ' השותפין). וע"ל סימן רמ"ג דאסור להרהר בדברי תורה במקומות המטונפים, והוא משום כבוד תורה:

 

 סימן רפג - שיכול לדבק תורה נביאים וכתובים יחד:

(א) מותר לדבק תורה, נביאים וכתובים בכרך אחד, ומניח בין כל חומש וחומש ד' שיטין, ובין כל נביא ונביא ג', וכן בין כל נביא ונביא של תרי עשר, ואין קדושתם כקדושת ספר תורה, אלא כחומש בעלמא. (וכל זה בחומשים העשוים בגליון כס"ת, אבל בשלנו שהם נכרכים, אין חילוק בין חומש לנביא) (הר"ן). ומותר לכתוב כל התורה חומש חומש בפני עצמו, ואין בהם קדושת ספר תורה השלם. ויש מי שאומר שהם כס"ת לכל דבריהם, אלא שאין קורין בהם בצבור:

(ב) לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיו בה פרשיות. ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלימה לחומש, מותר:

(ג) כתב מגילה שלש שלש תיבות בשיטה אחת, מותר:

(ד) אסור לרקם פסוקים בטלית:

(ה) סדרן של נביאים: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ירמיה, יחזקאל, ישעיה, תרי עשר. וסדר הכתובים: רות, תהלים, איוב, משלי, קהלת, שיר השירים, קינות, דניאל, מגילת אסתר, עזרא, דברי הימים:

 

 סימן רפד - שלא לכתוב בלא שרטוט:

(א) כל כתבי הקודש אין כותבין בלא שרטוט, אפילו כתובים על הנייר:

(ב) אסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט, אם הוא כתב אשורית. (ואין חילוק בין כתיבה לחקיקה בעצים או בזהב (ב"י בשם ר' ירוחם נתיב ב') ומיהו באגרת שלומים מותר לכתוב אפילו כמה תיבות מהפסוק לדבר צחות: הגה - ואם שרטט שיטה העליונה, שוב לא צריך (טור בשם ר"ת). וי"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה (שם בשם רבינו ירוחם):


ספר תורה ב55000 ש"ח



ספר תורה מהודר 95000ש"ח



טלפון לייעוץ ומכירה 0545782804















ספר תורה,תפילין,מזוזה
קולמוס הקודש
קולמוס הקודש
קולמוס הקודש
קולמוס הקודש
קולמוס הקודש

 .למכירה

 תשמישי קדושה
כתבי סתם בכל הנוסחים
נוסח אשכנזי
נוסח ספרדי
ארון קודש






















                          מכון הסת"ם קלף הקודש ברשות הרב חיים הכהן שליט"א סופר סת"ם ומגיה מוסמך ומורה צדק בהלכות סת"ם

למכירה ספרי תורה,תפילין,מזוזות,בדיקת מזוזות, בדיקת תפילין
קולמוס הקודש,קולמוס הקודש,קולמוס הקודש,קולמוס הקודש,קולמוס הקודש,קולמוס הקודש,קולמוס הקודש,קולמוס הקודש,קולמוס הקודש,קולמוס הקודש,קולמוס הקודש
                                            kolmus2100@gmail.com
בניית אתרים - טואול